החלטה בתיק בש"פ 1772/05

1.        ערר על תנאי הערובה אשר הושתו על העורר בהחלטתו של בית המשפט  המחוזי בתל-אביב (כב' השופט רוזן).

2.        נגד העורר ואחרים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע מיגוון עבירות של קבלת נכסים במרמה בנסיבות מחמירות כלפי ספקי מחשבים בארץ ובחו"ל; מעשי זיוף ומרמה כנגד רשויות המכס ומע"מ, והשתמטות מתשלום מיסי יבוא, כל זאת, בהיקפים של מיליוני שקלים. העורר והשותפים נעצרו עם תחילת החקירה בעניינם בשנת 2000, ולאחר מכן שוחררו בערובה. משפקעו הערובות שהוטלו עליהם, פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבקשה יחזור ויטיל עליהם ערובות להבטחת התייצבותם למשפטם בהתאם לסעיף 44(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996.

           בית המשפט המחוזי קבע, כי אופיין החמור והמתוחכם של העבירות, היקפן הכספי הגדול, התפרשותן הגיאוגרפית הרחבה (בישראל ובחו"ל) וביצוען באמצעות שותפים רבים מעידים על מידותיו של העורר, אשר היה היוזם והמתכנן של אותן פעולות. לאור שנות המאסר הרבות הצפויות לו באם יורשע, ומכיוון שהוא מחזיק גם בדרכון צרפתי, קיים חשש ממשי כי ינסה להימלט מהליכי המשפט אם לא יוטלו עליו הגבלות מתאימות. לפיכך, הורה בית המשפט על הפקדת הערבויות הבאות עד ליום 22.2.05:

-        הפקדת פקדון כספי או ערבות בנקאית בסך 100 אלף ש"ח.

-        הפקדת הדרכונים הישראלי והצרפתי שברשות העורר.

-        איסור יציאה מן הארץ עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

-        ערבות עצמית בסך 250 אלף ש"ח.

-        ערבות צד ג' על סך 50 אלף ש"ח.

2.        העורר משיג על החלטה זו בפני בית משפט זה. לטענתו אין מקום להטיל עליו צו איסור יציאה מן הארץ ויש מקום להפחית את גובה הערבות הבנקאית שהוטלה עליו, ולאפשר לו לשעבד נכס חלף הפקדת הערבות. הוא טוען כי אין חשש להימלטותו ממשפטו. משפחתו בארץ, אשתו חולה והוא מטפל בה, והוא לא עשה דבר שיש בו כדי להצביע על נסיון לנתק עצמו מישראל. בשנים הרבות בהן היה משוחרר נסע פעמים רבות לחו"ל ושב ארצה. איסור היציאה יפגע קשות בעסקיו המצויים בהליכי פשיטת רגל, ויגרום נזק לנושיו. עוד נטען כי לא התקיים דיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה נגדו, ובמשך שנים היה משוחרר. בכל השיקולים האלה יש, על פי טענתו, להתחשב כשבאים לקבוע קביעה מידתית את ההגבלות שיש להחיל עליו.

3.        המדינה מתנגדת לשינוי תנאי הערבות שהוטלו על העורר. לטענתה, הוא שימש דמות מפתח בביצוע המעשים הפליליים שמעורבים בהם מספר שותפים וכספים רבים. הוא הוכרז פושט רגל וגם מכח הליך זה עוכבה יציאתו מן הארץ. כן נטען שהעורר הפר צו עיכוב יציאה מן הארץ, ולאור זאת ישנה סכנה שאם לא יעוכב גם מכח ההליכים בתיק זה הוא עלול לצאת את הארץ ולא לחזור. אשר לגובה ההפקדה, סבורה המדינה כי הסכומים שנקבעו בבית משפט קמא הם מתאימים.

4.        הליך זה הוא בתחומי סעיף 44(ב) לחוק המעצרים, המסמיך בית משפט, גם אם אינו מצווה על מעצרו של נאשם, להבטיח את התייצבותו למשפט על דרך הטלת תנאי שחרור בערובה.

           מטרתם של תנאי השחרור נועדה להבטיח את התייצבות הנאשם למשפט ומניעת התחמקותו מההליכים המתנהלים נגדו. לצורך כך ראוי לשקול, וכך עשה בית המשפט המחוזי, את מכלול נסיבות הענין,  ובהן - מהות העבירה, רקעו הקודם של הנאשם, מצבו הכלכלי, יכולתו לעמוד בתנאי הערובה, הסיכון להימלטותו, וכל כיוצא באלה; ממכלול השיקולים האמורים נגזרים תנאי השחרור בערובה, מהותם, והיקפם. בהערכת תנאי הערובה חשוב למצוא את נקודת האיזון הראויה אשר תבטיח מצד אחד את תכליתם - התייצבות הנאשם למשפטו, ומצד שני לא תעמיס עליו נטל מיותר אשר הוא יתקשה לעמוד בו, וייעצר עקב אי יכולתו לענות לתנאים אף שאין הם חיוניים להבטחת תכלית ההתייצבות למשפט. החיפוש אחר נקודת איזון זו עומד במרכזו של ההליך שלפנינו. (השווה בש"פ 9991/03 ששון בראשי נ' מדינת ישראל, פד"י נח(2) 385; בש"פ 1907/98 מדינת ישראל נ' כיאל ואח', פד"י נב(2) 97; בש"פ 63/98 אדזיאשווילי נ' מדינת ישראל, פד"י נב(1) 160; בש"פ 2094/97 הורוביץ נ' מדינת ישראל, פד"י נא(2)697).

5.        כתב האישום שהוגש כנגד העורר ושותפיו הוא מורכב וכולל עבירות רבות ומורכבות הקשורות במעשי הונאה ומרמה בהיקפים כספיים אדירים. מדובר בקבלת נכסים במרמה בנסיבות מחמירות בשיטות של "עוקץ" כנגד ספקי מחשבים ומוצרי אלקטרוניקה בשיטות זיוף ומרמה מתוחכמות. השווי הכספי של מעשי המרמה עולה על 2 מליון דולר. כמו כן מיוחס לעורר ולאחרים מעשי זיוף ומרמה כנגד רשויות המס על ידי השתמטות ממיסים בדרך של זיוף חשבוניות ובאמצעים אחרים. ההיקפים הכספיים בהקשר זה הם כ-8 מליון ש"ח.

           העורר הינו שותף עיקרי לעבירות נשוא כתב האישום. חומרתם של המעשים המיוחסים לו אוצלת על הסכנה שלא יתייצב למשפטו. משקל יש לייחס גם לעובדה שהעורר היה בא ויוצא לחו"ל לרגל עסקיו, ועובדה  זו עלולה להקל על הימלטותו אם יבקש לחמוק מאימת הדין.

           יתר על כן, כאשר שוחרר לראשונה בתנאי ערבות, נדרש להפקיד ערבות בנקאית בסך 200,000 ש"ח, ויש להניח כי עמד בתנאי זה, אלא שבינתיים תוקפה של הערבות פקע.

           על רקע מכלול נסיבות אלה, נראה כי שי מקום לקביעת תנאים מגבילים מעשיים לצורך הבטחת התייצבותו של העורר למשפטו. ברוח זו קבע בית המשפט המחוזי את ההגבלות עליהן הורה.

6.        אינני רואה מקום להתערב בצו איסור היציאה מן הארץ שהוצא כנגד העורר. עיכובו בישראל הוא תנאי הכרחי שיש להציבו למניעת הימלטותו, ואין מקום לסייגו. במיוחד כך הדבר לאור העובדה שהוא מחזיק גם בדרכון צרפתי, דבר המקל על הימלטותו והשתקעותו בארץ אחרת. אין אמנם להתעלם מהעקרון המחייב זהירות בהגבלת תנועתו של נאשם, השקולה כפגיעה בזכות יסוד, אולם כאשר החשש כי ימלט מן הארץ ויחמוק מן הדין היא אפשרות בהסתברות גבוהה, מותרת ההגבלה מטעמים של הגנה על טובת הציבור (בש"פ 6654/93 בינקין נ' מדינת ישראל, פד"י מח(1) 290 293-4). על סכנת ההימלטות ניתן ללמוד ממכלול נסיבות הענין וממהות העבירות נשוא האישומים (בש"פ 1986/94 מדינת ישראל נ' עמר, פד"י מח(3) 133, 144). במקרה שלפנינו, סכנה כזו אכן עולה ממכלול נסיבותיו של הענין.

           גם התנאי בדבר הפקדה כספית או מתן ערבות בנקאית על סך 100,000 ש"ח עונה למינימום ההכרחי בבחינת אמצעי הרתעה בפני הימלטותו של העורר מן הארץ. הסכום האמור אינו מוגזם כלל ועיקר בשים לב לכלל נסיבות הענין ונוכח עוצמת החשש שמפניו ואותו נועדו התנאים להבטיח. אוסיף, כי העורר חוייב בזמנו בערבות בנקאית בסך 200,000 ש"ח להבטחת התייצבותו ונראה כי עמד בתנאי זה. סביר להניח כי מחצית מסכום זה תהא עתה בהישג ידו.

סיכומו של דבר: הערר נדחה. תנאי הערבות שהחליט עליהם בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם. הערבויות הכספיות תופקדנה לא יאוחר מיום 17.3.05.